חלק ראשון – מהי גאולה

מהי גאולה?
זו שאלה עתיקה כעולם, אבל בעבורי היא שאלה אישית מאוד. כל חיי אני חיה בין קרעים ושברים: בין גוף לנפש, בין אישה לעולם שמבקש להשתיק את קולה, בין קרבת אלוהים לבין ההרגשה שגורשנו הרחק ממנו. מתוך החוויה הזו למדתי להבין שהגאולה איננה הבטחה רחוקה, אלא מציאות שניתן לממש כבר עכשיו – אם נלמד לראות את השבר, לרפא אותו, ולהפוך את חיינו לזרם של מים חיים.

גאולה איננה "בריחה" לעולם אחר או עתיד רחוק. היא חזרה – חזרה הביתה. היא השבת הנפש למקורה, השבת האדם לאלוהיו, והשבת האנושות אל עצמה. אם החטא הראשון היה פירוד, הרי שהגאולה היא איחוד. אם הגירוש מגן העדן היה הרחקה, הרי שהגאולה היא שיבה.

משמעות המילה "גאולה" לפי אותיותיה

אני מוצאת השראה רבה בפירוק המילה "גאולה" לאותיות המרכיבות אותה. בעבורי, כל אות היא מפתח להבנה עמוקה יותר של השליחות שלנו בעולם:

• ג׳ – גמול: גאולה מתחילה בהכרה שהחיים הם מתנה. הגמול הוא לא עונש, אלא שכר על עצם הבחירה להיות כאן. זהו "גמלתו טוב ולא רע" – ההבנה שכל מה שהחיים נותנים לי, גם אם הוא קשה, הוא חלק ממסע התיקון.

• א׳ – אלוהים: האלוהי מתגלה במים, בנשימה, בפעימה של הלב. האות א׳ מזכירה לנו שכל גאולה אמיתית חייבת להתחיל בקשר עם הבורא. לא קשר תיאולוגי מופשט, אלא חוויה חיה של אהבה, אמונה, פלא.

• ו׳ – חיבור: הוו היא החוט שמחבר שמים וארץ, גוף ונשמה, אדם וחווה. בלי חיבור – אין גאולה. זהו הסוד של המים: הם מחברים מולקולה למולקולה, אגם לאוקיינוס, טיפה לאדם.

• ל׳ – למידה: גאולה איננה מתנה חינם, אלא תהליך של למידה. הלמד מזכירה לנו שעלינו להיות תלמידי החיים, ללמוד מהכאב, מהשבר, מהפצע. רק דרך למידה נוכל לשוב לגן עדן.

• ה׳ – השכינה: הה׳ היא הנשיות האלוהית, הצד הנסתר של אלוהים – השכינה. היא זו ששוכנת באדמה, ברחם, בחמלה. בלי השכינה – האל נשאר חסר. גאולה היא השבת האות ה׳ לאדם, כדי שיהפוך לאדמה – אדמה היודעת להוליד חיים.

כך הופכת המילה "גאולה" למפת דרכים: מתנה – אלוהות – חיבור – למידה – שכינה.

גאולה כחזרה מגלות פנימית

המסורת היהודית מדברת הרבה על גאולה כעל חזרה מהגלות. אבל בעיניי הגלות איננה רק גיאוגרפית – היא פנימית.
אני עצמי חוויתי גלות נפשית: זרות בתוך עצמי, חוויה של פירוד, תחושת חוסר בית. הגלות הזו לא נמדדה בקילומטרים אלא בהתרחקות מליבי.

במובן הזה, כל אדם נושא בתוכו גלות משלו:

• יש מי שגלה מעצמו בגלל פחדים וטראומות.

• יש מי שגלה מאמונתו בגלל פגיעות או אכזבות.

• יש מי שגלה מגופו בגלל תרבות שמקדשת ניתוק.

הגאולה היא שיבה פנימה. חיבור מחדש.

גאולה כהתרחבות התודעה

אם הגירוש מגן העדן היה צמצום – צמצום של התודעה, של הנשמה, של החוויה האלוהית – הרי שהגאולה היא התרחבות.

זהו המעבר מהתודעה הצרה של הישרדות, של "אני מול אתה", של "כוח ושלטון", אל תודעה רחבה שבה הכל מחובר.
כך אני מבינה את דברי הנביא: "לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דברי ה׳" – לא מדובר על צורך פיזי, אלא על צמא עמוק למשמעות, לאמת, לחיבור אל מקור החיים.

גאולה כזרימה של תודה

הבסיס לכל גאולה הוא הכרת תודה.
תודה על מה שיש, גם אם מעט. תודה על הבריאה, על הנשימה, על המים.
כשהלב אומר תודה – הוא נפתח. כשהלב נפתח – הנשמה חוזרת הביתה.

אני מאמינה שכל מסע גאולה אישי מתחיל במילה אחת פשוטה: תודה.

גאולה כמעשה קולקטיבי

עם זאת, הגאולה איננה רק אישית. היא תמיד קולקטיבית.
אנחנו לא נגאל לבד. לא ייתכן שאדם יחיה בגן עדן וחברו בגיהנום.
הגאולה היא חוויית השבת האחדות לכל האנושות, לכל הבריאה.

זו הסיבה שאני רואה חשיבות עצומה בפרויקטים קולקטיביים – קהילות, תנועות, שיתופי פעולה חוצי גבולות.
הגאולה היא "תיקון עולם במלכות שדי" – חיבור של כל החלקים לאחדות אחת.

גאולה דרך מים

ולבסוף – גאולה היא מים.
מים הם התמונה החיה ביותר של מהות הגאולה:

• הם זורמים תמיד למקום הנמוך ביותר – כמו החמלה.

• הם משקפים – כמו הנשמה.

• הם מחברים – כמו האהבה.

• הם נושאים זיכרון – כמו הבריאה.

כשהאנושות תלמד שוב לשתות מים חיים – מים שיש בהם מבנה, זרימה, תודה – היא תבין מחדש מהי גאולה.

סיכום חלק ראשון

גאולה היא תנועה – לא יעד. היא מסע מתמשך של חזרה אל המקור, של ריפוי השבר, של חיבור מחודש בין שמים לארץ.
היא נוגעת בכל רובד: אישי, זוגי, משפחתי, חברתי, אקולוגי.
היא מתחילה בתודה, נמשכת בחיבור, ומסתיימת בשיבה אל השכינה – אל הנשיות האלוהית שבלעדיה אין לעולם ריפוי.

✍️